בוסטון: כל מה שצריך לדעת על העיר הכי אנדרייטד בארה"ב

לו הייתי משוררת, במקום הפוסט הזה הייתי כותבת עכשיו שיר אהבה לבוסטון. כמה מרגשת היא, כמה יפה, כמה רומנטית.

כל בית לבנים אדומות גורם לי לדמיין מה קורה בפנים. את הגומחה שליד החלון, בה ודאי ישנו ספסל ועליו כריות צמריריות, שם מתכרבלים בני הבית יחד עם שוקו חם (עם מרשמלואים קטנים כמובן), צופים בשלג יורד בחוץ, מתחממים מול האח הבוער. אני מדמיינת את פיטר פן נכנס דרך החלון או את מרי פופינס עם תיק מלא בהפתעות. בבוסטון, כך אני מדמיינת, מתרחשים סרטי דיסני ישנים, כי אין שום סיכוי שפיטר פן יתעופף אל תוך דירתי במידטאון מיאמי, לבניין מתועש שכזה.

ובכלל, כל הווייב שם הוא כלכך נוסטלגי, שרק פתאום לראות חבילה מאמזון פריים על מפתן הדלת או תיירים (אני ביניהם) מצלמים סטורי מחזיר אותי למציאות, לשנת 2020, מזכיר לי שאני לא נמצאת בתחילת המאה הקודמת.

במילים אחרות, אם מיאמי היא מיזוג של ארה"ב עם אמריקה הלטינית, בוסטון היא המיזוג המושלם בין ניו יורק לכפר ירקרק בפרברי לונדון. ניו יורק שלקחה צ'יל פיל, אם תרצו.

אז אם אתם מחפשים מסיבות לתוך הלילה כנראה שלא תמצאו אותן כאן, אבל עיר יפייפיה, היסטורית, מרגשת? לחלוטין כן. ומה בדיוק יש לעשות בבוסטון? הו, תכינו לכם איזה שוקו חם ואנחנו מתחילים.

קומון פארק COMMON PARK

אחד הדברים הכי קסומים בבוסטון הוא שיש בה עונות שנה. כלומר, עונות שנה באמת, לא "חם"-"ממש חם"-"ממש ממש חם"-"קריר"-"יומיים של מבול"-"חם". ובפארק קומון ששוכן במרכזה של דאונטאון בוסטון אפשר לחוש את עונות השנה במיוחד- שלכת כתומה-אדומה מהפנטת בסתיו, עצים עירומים ומשטח החלקה על הקרח בחורף, פריחה יפייפיה באביב, עצים ירוקים לנוח לצילם בקיץ.

מסקנות: סנאים הם רשמית הדבר הכי חמוד שהתהלך אי פעם על כדור הארץ.

ביקור בהרווארד

"אם אף אחד לא רושם לי נוכחות, למה שאטרח להגיע לאוניברסיטה?" תהיתי כשנאמר לי שביקור באוניברסיטת העל (נראה לי שהגיוני לומר את זה) מוגדר כחובה בבוסטון. הם לא טעו, אגב. המבנים היפים, הפארקים, הספריות- כולם נועדו לאכלס ולחנך את דור העתיד של האנשים המשפיעים ביותר בעולם. ואם זה לא מרגש אתכם, אולי תצליח לרגש הארכיטקטורה הבריטית, עם מבני הלבנים האדומות, שתזרוק אתכם אסוציאטיבית לסרט של הארי פוטר. אם עד כאן לא התרגשתם- עצרו בבית הקפה המושלם TATTE, רכשו בורקס ואכלו בהנאה. זה יעשה את העבודה.

סימונים במפה: כיכר הארווארד (בשביל הקפה, חנויות הספרים והסווטשירט הייצוגי), מוזיאון ההיסטוריה של הטבע (אם לראות שלד של לוויתן היה בצ'קליסט שלכם) וחצר הארווארד, כמובן.

מסקנות: אנשים יפים נועדו להגיש קפה.

שכונת BACK BAY

אחת השכונות האהובות עלי בבוסטון היא שכונת BACK BAY, בה במרחק הליכה קצר אפשר להגיע לאוניברסיטת המוזיקה המפורסמת ברקלי, לשפת נהר הצ'רלס, לסניף האהוב עלי של בית הקפה TATTE וגם לרחוב הקניות הקולי של העיר- NEWBERRY.

בשונה מרחובות ראשיים בערים אחרות בעולם, כאן הרשתות משחקות תפקיד פחות משמעותי מחנויות מקומיות ייחודיות, למשל johnny's cupcakes, שבשונה משמה דווקא לא מספקת קינוחים אלא מרצ'נדייס ממותגים, או sneakers junkies שנראית כאילו נועדה עבורי, עם סניקרס במהדורות מוגבלות.

סימונים במפה: top of the hub- אחת האטרקציות האהובות עלי בערים אליהן אני מגיעה היא למצוא תצפית על העיר, ואת זו מצאתי במסעדה שנמצאת בקומה ה52. הקוקטיילים בה מעולים, המחיר סביר, השירות נעים.

חובבי הראמן ימצאו את מבוקשם במסעדת santouka, שהפכה לשם דבר בקרב המקומיים (יעיד על כך התור בכניסה). הראמן מוצלח והווייב סופר אותנטי, כלכך אותנטי שאין זכר לנימוס האמריקאי כשיגיע זמנך ללכת בסיום המנה.

מסקנות: אם לא אכלת את הקרוק מדאם של TATTE, כאילו לא היית בבוסטון.

שכונת NORTH END

שכונת נורת' אנד הינה השכונה הוותיקה ביותר בבוסטון ומהווה את הסוף הצפוני (ומכאן שמה) ל"מסלול החופש", מסלול העובר בין כל הנקודות ההיסטוריות החשובות של בוסטון. אך אם נהיה כנים, זו אינה הסיבה שהאיזור נכנס לרשימת ההמלצות. השכונה זכתה לכינוי ליטל איטלי בעקבות האוכלוסייה האיטלקית הרבה באיזור, ובתור חובבת בצקים מדופלמת- רק אשמע את המילה "פיצה" והנה אני שם. באיזור מגוון עצום של מסעדות איטלקיות, כשבשעות העמוסות יחכו בכניסה תורים אימתניים. המלצה שלי- אל תתפשרו, לכו למסעדה איטלקית אותנטית ולא לחיקויים האמריקאים (לצערי לא מצאתי אחת כזו שסיפקה אותי מספיק כדי להמליץ עליה, ולכן אם מצאתם- שתפו אותנו!).

המלצה נוספת לרעבים באיזור היא קווינסי מרקט, שוק אוכל סגור בו תוכלו למצוא מגוון היסטרי של דוכני אוכל- החל מסנדוויצ'ים קובניים ועד לפיצות וקינוחים, כמעט כל שחשקה נפשכם תוכלו למצוא בשוק הזה, וזה כולל גם מתחם כיפי מחוץ לשוק עם חנויות ואמני רחוב, אם מזג האוויר מאפשר כמובן.

שכונת CHINA TOWN

כמו שכבר הבנו, בוסטון היא מפגש של תרבויות. שכונות איטלקיות, השפעות אנגליות (בכל זאת, האיזור הצפוני של קו החוף נקרא ניו אינגלנד), בסך הכל מתבקש גם איזור שיוקדש לתרבויות מהמזרח. לא מדובר בביקור בגדר חובה, שכן אם ביקרתם בצ'אינה טאון שונות ברחבי העולם בוסטון לא תחדש הרבה (הכניסו כאן בדיחה שחוקה על קורונה), אך אם חשקה נפשכם בדים סאם ופגודה תדעו היכן לחפש אותם.

ומה מחוץ לה?

אי אפשר להזכיר את בוסטון מבלי לדבר על הטבע המדהים שסובב אותה. במרחק של כשעה נסיעה אפשר להגיע לאתרי סקי (למשל wachusett mountain) או לניו המפשייר, בה תמצאו יערות מוריקים ואגמים קפואים (אם מזג האוויר מתאים, כמובן). במרחק שעתיים אפשר להגיע לפורטלנד שבמיין, ובמרחק של כשלוש שעות נסיעה אפשר גם להגיע לוורמונט.

ההמלצה שלי: גם האנשים הציניקנים והאורבניים ביותר יתרגשו למראה אגם קפוא. באחריות.