top of page

וודו, ג'אז וים של קסם- כל הסיבות להגיע לניו אורלינס

Writer's picture: Arbel RabiArbel Rabi

"יש שלושה מקומות בארה"ב ששווים משהו- ניו יורק, סן פרנסיסקו וניו אורלינס. כל מקום אחר, זה קליבלנד". כך אומר משפט ניו אורלינסי מפורסם.

וול, אני די בטוחה שבכל עיר בארה"ב משנים את הציטוט הזה בהתאם לרוח המקום ומדפיסים אותו על גלויות וטישרטס מהוהות במחיר מופקע, אבל יש כמה ערים בארה"ב שהאופי והצבעוניות שלהן הוא משהו שאי אפשר להתווכח עליו. ערים, שבמידה וחייזרים היו פולשים לארה"ב ומעוניינים להשתלט באופן עוין על חלקים ממנה- הם כנראה היו נלחמים על לקחת איתם את ניו אורלינס, ומשאירים אותנו עם קליבלנד.

אמנם אין כרגע תחזית לפלישת חייזרים (אבל אחרי מגפה עולמית, נראה לי שזה רק עניין של זמן), אבל אם יש יעד בארה"ב ששווה להכניס לצ'קליסט- ניו אורלינס היא האחת. היא מלאת היסטוריה אך עם ווייב צעיר וחדשני. היא סופר תיירותית, אבל גם תתן לך את ההרגשה שאתה הראשון שמגלה אותה. היא יפיפיה אך זה לא בא על חשבון ערימות של אופי, צבע וייחודיות מחתרתית.

אם הצלחתי כבר לשכנע אתכם, אתם מוזמנים לשמור את המדריך הזה. ואם עוד לא- המשיכו לקרוא, כי אין לי ספק שתשנו את דעתכם.


הרובע הצרפתי

המקום המתוייר ביותר בניו אורלינס, שביקור בעיר לא שלם בלעדיו הוא כמובן הרובע הצרפתי. הארכיטקטורה ברובע הפכה לא סתם לסמלה של העיר- היא מאופיינת בוייב אירופאי, ספק צרפתי ספק ספרדי, מהתקופות שבהן היא נשלטה על ידיהם. וברגע שתצליחו להתיק את עיניכם מהארכיטקטורה, תתפנו גם להרגיש את הוייב המיוחד של הרובע. לא עוברות מספר דקות ברובע הצרפתי בלי לשמוע מתופפי רחוב שאימצו כמה פחים, או מארצ'ינג באנד עם ילדי השכונה שהחליטו לקחת את כלי הנשיפה לסיבוב. המוזיקה בניו אורלינס היא לא רק קלישאה ששומעים עליה או רואים בסרטים של דיסני, אלא באמת חלק מהותי ובלתי נפרד מההוויה של העיר והקסם שבה. אגב, אפילו לפארק הענק שצמוד לרובע, קוראים על שמו של אבי הג'אז הניו אורלינסי לואי ארמסטרונג.

מה עוד? חנויות תחפושות היסטריות, חנויות יד שניה, מסעדות אינספור, בתי קפה, מזח לנהר, וכמובן כיכר ג'קסון היפייפיה והמפורסמת, שבה תוכלו לראות אמני רחוב מציירים, רוקדים ברייקדנס, קוראים בכף יד, ולפעמים גם את שלושתם גם יחד.



BOURBON ST.

אי אפשר לדבר על הרובע הצרפתי מבלי להזכיר את ברבן סטריט, הל, על הרחוב הזה אפשר למלא פוסטים שלמים.

כדי לתאר את ברבן סטריט, אקח אתכם לרגע לדמיון מודרך- דמיינו סרט קולג' אמריקאי. דמיינו את כמויות האלכוהול, הסקס, הסמים והרוקנרול. עכשיו החליפו את הרוקנרול בג'אז, את כוסות הפלסטיק האדומות שמשמשות למשחקי ביר פונג בכוסות קוקטיילים מאורכות, והחליפו את התפאורה ממעונות קולג' לרחוב, עם בתים ניו אורלינסיים קלאסיים, שממרפסותיהם מתעופפים בידים (שרשראות חרוזים מסורתיות). זה הוייב של ברבן, ולא רק בימי המארדי גרא- גם בימי חול מדובר בפיסה קטנה של סדום, משוגע ויפייפה בדיוק כפי שזה נשמע לכם.


השוק הצרפתי

במרחק הליכה קצר מכיכר ג'קסון, איפושהו בין הרובע הצרפתי, שכונת faubourg marigny ונהר המיסיסיפי- נמצא השוק הזה. השוק אינו נקודה תיירותית ייחודית ומרתקת, אלא דווקא נקודה ששווה לעצור בה בשביל מזכרות מהטיול בעיר, או כדי לחטוף ארוחה זריזה- עם שפע של דוכני פירות ים (הם בין מאכלי הדגל של ניו אורלינס, אך לצערי אני לא יכולה לחוות דעה), קרפים, ואפילו מסעדה שמגישה גרסאות טבעוניות ומוצלחות למדי לאוכל קריאולי אותנטי דוגמת קראב קייק, ג'מבלאיה וPo'Boy. המסעדה, שנקראת Melas from the Heart, מהווה עצירת חובה לטבעונים, צמחונים ושומרי כשרות, שרק רוצים להבין על מה כל הבאזז באוכל הקריאולי.

עוד מסעדה ששווה לעצור בה היא ALBERTO'S, ביסטרו יין וגבינות בווייב צרפתי. מדובר בגרילדצ'יז הכי מיוחד שטעמתי, גבינות מטורפות, ירקות טריים, לחם קראנצ'י במידה המדויקת והרוטב, הו הרוטב. תוסיפו בצד את הסנגריה הקרירה והמצוינת של המקום וקיבלתם את הנשנוש הראוי ביותר שיש.

בנוסף, ברחוב Chartres המקביל תוכלו למצוא חנויות של אמנים מקומיים, וברחוב Barracks תוכלו למצוא את הפיצריה הטובה ביותר שנתקלתי בה בעיר או אולי בארה"ב- Louisiana Pizza Kitchen. השם אמנם גנרי, אבל הפיצות מדהימות. וזה העיקר, לא?

בינייה (BEIGENTS, כי צרפתים חייבים לסבך הכל)

יש שלושה דברים שאני ממש אוהבת בעולם- לטייל בעולם, סניקרס צבעוניות ופחמימות, לא בהכרח בסדר הזה. כשגיליתי את המאפה המופלא הזה, הבנתי שכל חיי לא היו שלמים עד הרגע המתוק שבו נחו שפתיי על המאפה המטוגן, ספק ספינג' ספק קרים פאי, עם ערימה של אבקת סוכר שמתפזרת על הפנים והמכנסיים ונשארת שם, להזכיר לכל אורך היום שהוא התחיל ממש ממש מתוק.

בין המגיעים לניו אורלינס, ישנו ויכוח עתיק יומין היכן נמצא הבינייה הטוב ביותר- אם זה בקפה דו מונד (הסניף שנמצא בסיטי פארק לא עמוס כלל, ונמצא באמצע פארק יפיפה ששווה עצירה לפיקניק) או אם בקפה בינייה (שאפשר למצוא בכל רחוב שני באזור הרובע הצרפתי, רובם נראו כמו פיסה פריזאית קטנה באמצע ניו אורלינס). לטעמי, כל על הצלחתם לשים את ידכם על בינייה חם, אתם יכולים להיות רגועים- הוא יהיה מצוין.


JAZZ BRUNCH

אני אוהבת בראנץ', גיליתי שאני גם מאוד אוהבת ג'אז, והשילוב ביניהם הרגיש בהחלט כמו רעיון טוב- לכן לא היססתי בשבת היחידה שלי בעיר, מיהרתי למצוא מקומות שבהם אוכל לנשנש לי בכיף אל מול מיטב המוזיקאים המקומיים.

ההמלצה שלי- התרחקו מהמקומות הפאנסיים, ולכו למקומות הפשוטים, המפוצצים- החוויה בהם תהיה אותנטית וזורמת הרבה יותר מאשר המקומות האלה שיגבו 40$ על שתי ביצי עין על בריוש.

סניף הדגל של קפה בינייה ברחוב ברבן הוא דוגמה מצוינת לג'אז בראנץ' כזה- מקום שבו מופיעות להקות צעירות וכיפיות שמכניסות לאווירת הצ'יל המושלמת. ולא פחות חשוב- יש גם בינייה.


המוזיאונים

מוזיאון הוודו, מוזיאון הרוקחות, מוזיאון המוות- הרובע הצרפתי מלא במקומות שמזמינים אתכם ללמוד על ההיסטוריה של ניו אורלינס מכיוונים שונים. וול, אמנם לא הייתי בכולם אבל אחד הספיק לי על מנת להבין שמדובר בערימה של קראפ שמוכרים לתיירים, עטופה בסרט מנצנץ ובמחיר מופקע.

במוזיאון הוודו, למשל, שכל כולו חדר וחצי, אין הסברים- ובמידה ותרצו סיור מודרך בחדרון תאלצו לשלם 32$, פי 4 ממחיר הכרטיס המקורי. הצעת הגשה לדברים מוצלחים יותר לעשות בניו אורלינס ב32$- שלוש בירות, קוקטייל הוריקן, פיצה גריסית והופעת ג'אז, ויתכן שישאר לכם קצת עודף.


וודו

ועוד חצי מילה על הוודו, איף איי מיי. דת הוודו היא דת ששאבה אלמנטים מהנצרות הקתולית וממסורות מערב אפריקאיות. את מאמיניה אפשר למצוא בהאיטי, הרפובליקה הדומיניקנית, וכמובן- גם בלואיזיאנה בארה"ב. בשונה ממה שנהוג לחשוב, המאגיה השחורה היא רק חלק קטן מהדת.

מי שהביאה את הוודו לניו אורלינס הייתה מארי לאבו. היא הייתה בתו הממזרה של בעל אדמות לבן מאישה שחורה בתקופת העבדות בארה"ב. לאחר מות בעלה, החלה לעבוד כספרית של בני המעמד העליון, וכך הגיעו אליה שמועות מכל רחבי העיר. עד מהרה היא נודעה בתור אחת שיודעת הכל על כולם, עד שיוחסו לה כוחות מיסטיים. היא צברה סביבה עדת מאמינים, והיו מגיעים אליה מכל רחבי ארה"ב, שחורים ולבנים כאחד, כדי שתחזה את גורלם. היא הייתה מנחה טקסים וריטואלים, והפריט שהייתה ידועה בו הוא ה"גריס-גריס", שקיקי בד קטנים שהכילו עשבים, ציפורניים ושלל שיט, ומטרתו הייתה להעניק מזל טוב ולשמור מרוחות רעות. כנראה האמונה בבובות וודו שאנחנו מכירים היום, נולדה מאותו גריס-גריס שייצרה ושיווקה בגאונות מארי לאבו.

גם היום הקונספט המיתי של הוודו מורגש מאוד ברחובות של ניו אורלינס- מחנויות שמוכרות קמעות (House of Voodoo בברבן סטריט היא אופציה מוצלחת, אם חשקתם בדמות אל ברזילאית או רגל ארנב) ועד קוראים בכף יד, בקפה ופותחים בקלפים שאפשר למצוא בכל פינת רחוב ברובע הצרפתי, ובמיוחד בג'קסון סקוור.

סייד נוט: אם הנושא מעניין אתכם, הרבה ממליצים לראות את העונה השלישית של הסדרה AMERICAN HORROR STORY- היא עוסקת כולה בסיפורה של מארי לאבו והמכשפות בניו אורלינס, ומופיעות בה לא מעט שחקניות מעולות כמו אמה רוברטס וג'סיקה לאנג'. אם להיות כנה, אני פחות התחברתי, אבל מה אכפת לכם לנסות?


FRENCHMAN ST.

הרחק הרחק מברבן סטריט, מנטלית לפחות, נמצא הצד האחר של ניו אורלינס- מועדוני ג'אז כמו שאלוהים התכוון, או לפחות לואי ארמסטרונג. הכניסה למועדונים היא חינמית, ויש רק שני חוקים- לא להכניס שתיה מברים אחרים (זה נורא לא מנומס) ולהשאיר טיפ לאמנים המופיעים- והם בהחלט שווים את זה. בין מועדוני הג'אז (ותסמכו עלי שיש לא מעט כאלה), תוכלו למצוא גם איזה מועדון לטיני או מסיבת רחוב שמתאגדת באלגנטיות סביב תא מטען של איזה רכב, וגם כמה מסעדות לא רעות. וגם את הפייבוריט האישי שלי- יריד אמנים לילי קולי להחריד שמתקיים בכל ערב, בו נמצא עבודות של אמנים מקומיים תותחים, כמו חדרי צילום וינטג'יים, ציורים של חיות המחמד שלכם ותכשיטים.

אבל פרנצ'מן שווה הגעה לא רק בלילה. גם ביום אפשר למצוא ברחוב וסביבו גם חנויות יד שניה מהממות, בוטיקים ייחודיים וחנויות ספרים. או בקיצור, כל מה שטוב בעולם.


BAYWATER

אתרי תיירות רבים ממליצים להגיע לאזור הזה. אל תקשיבו להם.

ההמלצות התמקדו בעיקר בבתים הצבעוניים שיש באזור, אך תוכלו למצוא כאלו גם באזורים מעניינים יותר- כמו רחוב מגזין ברובע ה11, שכונת faubourg marigny (בה נמצא FRENCHMAN אהובי), ואפילו ברובע הצרפתי.

אם בכל זאת הגעתם- החנות Euclid Records היא נקודת העצירה אולי החשובה ביותר באזור. מדובר בגן עדן ורוד קטן לחובבי מוזיקה, ובעיקר להיפסטרים שמחזיקים בבית פטיפון.

(כל הסיפור הזה מזכיר לי שיחה שניהלתי לא מזמן עם ילידת 98', שראתה לראשונה בחייה דיסקמן ולא היה לה מושג מה זה לעזאזל עושה הדבר הארכאי הזה. מזמן לא הרגשתי כלכך מבוגרת).


MAGAZINE ST.

הרובע הצרפתי יכול לספק תעסוקה לחופשה שלמה, אך מביני עניין אמיתיים ישכילו לצאת ממנו- ואם כבר, אז לכיוון רחוב מגזין.

במרחק הליכה מבית הקברות לאפייט #1, נמצא הרחוב הקולי הזה, בעל הווייב העירוני המושלם.

אם הרובע הצרפתי הוא מעין כפר דרדסים קטן באמצע העיר, בעל מרפסות מסותתות ומוזיקה בכל פינה, אז רחוב מגזין הוא האח הגדול, הבורגני יותר. מזכיר מעט אפילו את האיזורים ההיפיים של סן פרנסיסקו- ותאמינו לי שזו חתיכת מחמאה.

הרחוב האדיר הזה מכיל אינספור חנויות יד שניה יוקרתיות וחנויות עיצוב מקומיות, וגם לא מסעדות שעושות חשק לאכול בהן (אני ישבתי ב-THE VINTAGE, שפרט לעיצוב ההורס גם היה לי טעים בהגזמה שם). ברחוב מצאתי אפילו חנות צעצועי וינטג' מגניבה בהגזמה (שבה מצאתי בובה של נערת בונד מהניינטיז!).

אגב, נקודה מפורסמת ואינסטגרמית להחריד באזור היא מסעדת Commander's Palace שנמצאת ממש ממול בית הקברות.


בתי הקברות

שאלה לגיטימית שעלולה להישאל כאן- מה לעזאזל מיוחד בבתי קברות? הו, כדי לענות על זה, נצטרך לחזור להיסטוריה של ניו אורלינס, וגם הבנה בסיסית בגיאוגרפיה.

(אציין רק, שאם אתם בעלי קיבה רגישה- זה הזמן להפסיק לקרוא).

עד תקופת השלטון הצרפתי בעיר, הייתה הקבורה בניו אורלינס מתבצעת בדיוק כמו שאנו מכירים בעולם כיום- קברים נמוכים, בגובה האדמה, מכוסים עפר. אך למרבה ההפתעה והגועל, בכל פעם שירד גשם רציני בעיר, גופות החלו לצוף מן הקברים.

כאשר השתלטו הספרדים על ניו אורלינס, הם השכילו להבין שההבעיה נעוצה בכך שהעיר כולה נמצאת כשישה סנטימטרים מתחת לפני הים (וגם השפיע על הפגיעה של העיר באסון הוריקן קתרינה, אבל זה כבר סיפור אחר). הספרדים שינו את צורת הקבורה המקובלת בעיר- ועד היום נהוג בניו אורלינס להיקבר בקברים משותפים מוגבהים, הנראים כמו מעין ביתנים קטנים.

ישנה תורה שלמה על צורת הקבורה המקובלת, ולא סתם בתי הקברות בעיר נחשבים כמעין יעד חובה להגיע אליהם, להכיר ולשמוע את הסיפור.


מארדי גרא

הקרנבל האייקוני והידוע של ניו אורלינס, מצעד הדגל של העיר, ולא סתם- למשך שבועיים הופכת העיר למקום הקרחניסטי ביותר בחצי הכדור הצפוני, מקום שגם בני 21 בטיול אחרי צבא בקולומביה יכולים רק לחלום עליהן. המוזיקה, הוייב, התחפושות- מסתבר שהאמריקאים יודעים את העבודה, ולא סתם הקרנבל הפך למפורסם בכל העולם. עוד על המארדי גרא תוכלו לקרוא כאן.


בונוס למי ששרד עד כה: קצת מידע שימושי על העיר

עונות מתאימות לביקור: בגלל מיקומה הדרומי של העיר, מזג האוויר בה הוא נוח לטיול לאורך כל השנה. הקיץ די חם, אבל החורף לא קשוח כמו בחלקים אחרים בארה"ב.

לינה: יש הרבה אזורים שווים בעיר, אך כדי להישאר קרובים למרכז- עדיף לישון ברובע הצרפתי.

במהלך המארדי גרא שהיתי במלון DAUPHINE, שנמצא ברחוב בעל שם זהה, המקביל לברבן. המלון לא פאנסי במיוחד, אך המיקום שלו היה מושלם למארדי גרא שבו רוב הרחובות חסומים.

לאחר מכן, עברתי למלון מגנוליה, שנמצא מעבר לרחוב קנאל התוחם את הרובע הצרפתי. המלון אולי לא נמצא במרכז העניינים- אך הוא מלון מהמם שאני בהחלט אשמח לשוב אליו, והצלחתי לתפוס בו חדר במחיר סופר משתלם.

תחבורה: ההתניידות בעיר סופר קלה ויעילה, אם ברגל, באובר, או באמצעות קווי אוטובוס וטראם (רכבת קלה).



ואם זה לא הספיק- קפצו גם לפוסט הקולינרי של הגרגרן, עם כמה המלצות למסעדות שאני עכשיו ממש חייבת להגיע אליהן.




















6 views0 comments

Related Posts

See All

コメント


bottom of page