הו, שלום לכם. אני מניחה שהגעתם לפה בכוונה, אבל אם לא- יציאות החירום נמצאות כאן, כאן וכאן. אני ארבל, דושית של אוכל, אומנות ואופנה, מנשנשת כלבים למרחקים ארוכים ואספנית סניקרס מדופלמת, ובשלוש השנים האחרונות גם הוספתי לעצמי את הטייטל "חיה ברילוקיישן". בשלוש השנים האלה גרתי בשלוש ערים שונות (אחת לממש מעט זמן), ביקרתי ב17 סטייטס, התחתנתי פעמיים (כן, עם אותו אחד), החלפתי כמה עבודות (לא חשוב כמה…), הרגתי מספר לא מבוטל של עציצים ואימצתי כלב אחד. ובכל שלוש השנים האלו, היו שני דברים שלא הפסקתי לעשות: לטייל ולכתוב. לא הפסקתי לחלום על יעדים חדשים, לא הפסקתי להתרגש ממקומות שבכלל לא ציפיתי להגיע אליהם, לא הפסקתי לחקור כל פינה אליה הגעתי, וגם לא הפסקתי לתעד, לצלם, לשמר לעצמי את הזכרונות ועל הדרך גם לנסות ולהפיץ אותם, כדי שיוכלו להגיע ולעזור לכמה שיותר אנשים. בשלוש השנים האלו למדתי שהאנגלית שלמדתי מפרנדס פחות מספיקה כדי להסתדר בבנק, למדתי שלהיות לבד יכול להיות גם ממש ממש בסדר, למדתי שבכל סטייט בארה"ב יש תרבות שונה בתכלית. למדתי שטיסה לחוף המזרחי לוקחת כמעט כמו טיסה לארץ, למדתי שכל אוכל שרק אחשוב עליו יכול להגיע מוכן וקפוא בטריידר ג'וס הקרוב למקום מגוריי, וגם למדתי שאין מספיק מילים בעברית לגעגוע לחברים ולמשפחה. אז אין א נטשל, היי, זוט עני. ואם זה נשמע לכם מעניין, מוזמנים להמשיך ולטייל כאן, יש הרבה סיפורים שמסתתרים בדפי האתר.