top of page
  • Writer's pictureArbel Rabi

וויקי וואצ'י זו לא קללה בסווהילית, זה המקום היפה ביותר בפלורידה


אחד היעדים בתוך פלורידה ששמעתי עליהם הכי הרבה, והתמונות שלו הכי קרצו לי, היה נהר הוויקי וואצ'י. אני לא יודעת איך השם (המשונה) שלו תמיד היה באוויר, אבל פשוט ידעתי שאין שום סיכוי שאחזור לארץ בלי להגיע למקום המהמם הזה. לא הפסקתי לחלום, וכמובן גם לחפור לרואי המסכן, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לנו יצאנו לרואדטריפ בצפון-מערב פלורידה והיעד הסופי היה, כמובן, הוויקי וואצ'י.



המקום הראשון בו עצרנו היה CLEARWATER, עיירת חוף בצפון מערבה של פלורידה, על מפרץ מקסיקו. המיקום שלה ובעיקר השם גרמו לי להאמין שאני הולכת לראות את החוף היפה ביותר שאני הולכת לפגוש ברחבי פלורידה, אם לא ביקום כולו.

הנסיעה לקלירווטר הייתה אחת הדרכים היפות ביותר שנסעתי בהן בחיי. זה אולי נשמע כמו הגזמה, אבל ברגע שעולים לגשר שצופה לאוקיינוס, עם המים הכי תכולים ומטריפים שראיתם בחייכם, יש סיכוי שתחסירו פעימה.

אני יודעת שאני משתמשת במינוח "עוצר נשימה" לא מעט, אבל על הגשר הזה הרגשתי שהנשימה נעתקת לי מהחזה, שאני לא מסוגלת להאמין לדבר המופלא הזה שאני רואה.


כשהגענו למרכזה של העיר, די הופתענו מהאווירה בה.

זוהי עיירת חוף קטנה, מאוד פלורידיאנית, לא שונה מנייפלס *קליק* או אפילו פורט פירס, השם ירחם, אבל הוייב שלה מעט שונה- פחות פנסיונרים, יותר וניס ביץ' סטייל עם אווירת גולשים (יש לקרוא במלעיל) וסקייטרים ברחבי המדרחוב, בניינים בצבעי שקיעה, ולא פחות חשוב- ברים על החוף שמספקים עצירה נחוצה לקוקטייל, כי בכל זאת באנו לנפוש.

אבל לא בשביל מדרחוב הגענו עד קלירווטר, אלא בשביל המים הצלולים שעליהם נקראה העיר, ולכן מיהרנו לכיוון החוף. מה אני אגיד לכם.. בסדר.

הוא נחמד ממש. ממש ממש בסדר. המים תכולים והחול לבן, אבל רבאק- נסעתי 4 שעות עד לעיר שקוראים לה קליר גאד דאמ ווטר, ציפיתי למשהו היסטרי, למים היפים ביותר שידעה האנושות, לפאקינג גלויה. במקום זה קיבלתי חוף שיכולתי גם למצוא בפורט פירס (שאולי כבר הבנתם שלא מדובר במקום החביב עלי), והיה אפשר לקרוא לו בצנעה "פרפקטלי גוד ווטר", ולא איזה שם מתיימר כל כך.



העצירה הבאה ברואדטריפ היתה בעיר סנט פטרסבורג, דקות נסיעה ספורות מקלירווטר.

לא מדובר במטרופולין הרוסי, אלא בעיירת חוף פלורידיאנית קלאסית, ולמרות השם הזהה אני מניחה שאין שום דבר דומה בין שתי הערים- לא הווייב, לא מזג האוויר, אף לא בורשט אחד לרפואה.

גם כאן העצירה הייתה כדי לבדוק את החוף, גם הוא שוכן על מפרץ מקסיקו ונשמע בסיפורים ובתמונות בגוגל מאפס כמו גן עדן עלי אדמות. אני באמת לא רוצה להכפיש, ואם אתם באזור אין ספק שהחופים של פלורידה נאים בהחלט, אבל לא בשביל זה הגעתי עד לכאן.



את הלילה בחרנו להעביר בטמפה.

זוהי אחת הערים המרכזיות בפלורידה, ומהמעט שראיתי- וואו. כדי שלא תחשבו שבאתי רק להשחיר את שמה של פלורידה, הנה מקום שללא ספק ארצה לחזור אליו.

הסיבה שבחרנו בה הייתה, תכלס, הכי שרירותית אבר. בנסיעה הזו, פחות התחשק לנו לישון במוטלי דרכים מפוקפקים, וגם פגישה עם פשפשים לא ממש הייתה בתכניות שלנו- ולכן חיפשנו מלון שווה במחיר יחסית נמוך, ובטמפה מצאנו את מבוקשנו.



עוד סיבה לבחירה בטמפה, הייתה שמדובר בעיר עם מגוון מכובד של מסעדות וברים- שני דברים כמעט קריטיים בבחירה של יעד עבור שני #דושיםשלאוכל.

המסעדה הנבחרת לאותו הערב הייתה HAVEN- אחד המקומות היצירתיים ביותר שפגשנו בארה"ב בנוגע לאוכל. לא עוד המבורגריה או בר ספורט שמגיש כנפיים ברוטב בפאלו, שיגדיר את עצמו כיוקרתי אם יגיש גם פלח ליים לצד הממנה- אלא מסעדה שמצליחה לעשות שילובי אוכל מעניינים ובלתי צפויים, כמו דבש כמהין שמוגש לצד פלטת גבינות (עם תפריט יין עשיר, כמובן), או מנה צמחונית של עדשים ופטריות עם ארומה הודית, תוך שמירה על הקלילות של המנה. מושלם.



בבוקר למחרת, הגיע הרגע שכה ציפיתי לו. זאת אומרת, אחרי עוד שעה וחצי צפונה מטמפה. הוויקיוואצ'י.

מי טורקיז שקופים, נפרשים לאורך 19 קילומטר. שני קצוות הנהר מכוסים בסבך טרופי ירוק מטורף, מחביאים ומגלים חיות בר, או איזה בית של ברי מזל שמתעוררים כל בוקר לנוף המהמם הזה.

שעתיים של שיט בקיאק בתוך חלקת האלוהים הקטנה הזו, היא הצ'יל פיל שכל אחד צריך מדי פעם בחיים. בלי קליטה סלולרית, בלי ציוויליזציה, בלי פילטרים, רק שקט נחוץ ומושלם.




קצת על המקום- הוויקי וואצ'י הוא פארק לאומי בצפון מערבה של פלורידה. השם המשונה שלו לא סתם נשמע אינדיאני, אלא המקור שלו הוא בשפת הסמינולי (נשבעת שלא המצאתי)- השפה של הילידים האמריקאים (אינדיאנים, אם נוותר לרגע על הפוליטיקלי קורקט) מפלורידה. משמעותו הוא "האגם הקטן", אבל אותי לימדו שהגודל לא קובע.

אגב, הנהר מהווה בית להמון חיות מים למשל פרות הים, חיה סופר נפוצה בפלורידה, אבל דווקא באותו היום שהגענו הן פחות היו בעניין של לבוא לומר שלום.

אבל אל תדאגו לי, מאז כבר פגשתי בפרת ים והיום החיים שלי אכן יפים יותר).

הנהר שבו ביקרנו הוא רק חלק מהפארק הלאומי. החלק השני הוא אגם עם מלא אטרקציות, כמו בנות ים ומגלשות. לא ביקרתי בו, אבל אני יכולה להאמין שהחלק הזה יתאים יותר למשפחות עם ילדים.

הכניסות לשני החלקים נפרדות והתשלום נפרד, ככה שאפשר לבחור אם אתם יותר במוד לצ'יל וטבע או במוד לאטרקציות ופעילויות.


הנסיעה ממיאמי לפארק וויקי וואצ'י לוקחת כחמש שעות, ועד לקלירווטר כארבע שעות.

ותכלס, זה כל כך שווה את זה.




מטיילים בפלורידה?

הנה עוד כמה מקומות ששווה להגיע אליהם



1 view0 comments

Comentarii


bottom of page