.png)
הספוט בניו יורק שעוד לא הייתם בו: פ₪%$ינג בושוויק.
- Arbel Rabi
- Mar 1
- 4 min read
כולן יפות, כולן חכמות, אבל ה-שכונה הניו יורקרית ששמורה בליבי היא בושוויק.
לא סתם בר היפסטרי בתל אביב קרא לעצמו ככה, כולם רוצים להיות מזוהים עם המקום אולי הכי היפסטרי בעולם כרגע.
בכלל לא גרתי בבושוויק, אבל עדיין מצאתי את עצמי מאוהבת בשכונה האנדרגאונדית הזו, ומגיעה לשם בכל הזדמנות שיש לי.
נו, אני סאקרית של אומנות רחוב ותרבות שצומחת מלמטה, אני מתה על המקומות האלה שהם הספוט הכי קולי דקה לפני שהם מתגלים לכולם.
בושוויק היא סוהו של האייטיז, כשהייתה ביתם של אנדי וורהול, מדונה וסטודיו 54, לא היום שהיא ביתן של דוגמניות, עשירי העולם ואינפלואנסריות בפוטנציה. היא וויליאמסבורג של לפני עשור, לפני שכל מותג עולה פתח בה חנות דגל. היא ווינווד של מיאמי רק פי אלף יותר אוונגרדית, משובשת ומשובחת.
רגע של חנוניות: בושוויק היא מעוז הג׳נטריפי׳ציה של היום.
גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה: התהליך שבו אופיו של אזור עירוני עני משתנה על ידי כניסת אנשים עשירים יותר, שיפור הדיור ומושך עסקים חדשים, בדרך כלל עקירת התושבים הנוכחיים בתהליך. במילים אחרות ובהכללה גסה- אנשים לבנים והיפסטרים עוברים לשכונות מהגרים כי זה קול, פותחים שם עסקים היפסטרים ומעלים את הערך של השכונה. היא הופכת לבטוחה יותר (ומגניבה יותר), אבל גם יקרה יותר, ולעתים דוחקת החוצה את האנשים שחיו בה במשך שנים, כיוון שהם לא יכולים להמשיך ולהרשות לעצמם את המגורים בה.
המתיישב הראשון שרכש קרקעות בבושוויק היה עבד משוחרר בשם פראנסיס דה נגרו, והאופי הזה של השכונה, שנתפסה כשכונה עניה בה מתיישבים מהגרים, נשאר מאז 1660 (נשבעת) עד ממש לא מזמן, 2012 בערך.
באותה שנה, הוקם קולקטיב בושוויק, קולקטיב אמנים שריכז אמנים מהשכונה ומחוצה לה, שיהפכו את השכונה ללוקיישן הצבעוני והיפייפה שהיא היום, והוביל את המהפך של השכונה.
והנה כמה מקומות שחזרתי אליהם שוב ושוב, שהובלתי אליהם בסיורים שלי, שממש אסור לפספס אם אתם מעיזים לצאת מהאי של מנהטן אל היהלום הלא מלוטש שהוא בושוויק.
The L Train
אם אתם רוצים לדעת מה הולכים להיות הטרנדים הכי גדולים בשנתיים הקרובות בעולם האופנה, אתם חייבים, קודם כל, לעלות על הL TRAIN. כן כאילו פיזית על הסאבוואי, שם תמיד אני מרגישה אנדרדרסד ביחס לאוכלוסיה ההיפסטרית, שם כל פייננס ברו נראה כאילו הלך לאיבוד.
לא סתם חנות היד השניה שהכי מזוהה עם בושוויק נראית על שם הרכבת שמגיעה אליה. יש גם סניפים במנהטן ובוויליאמסבורג, כמובן צמודים לתחנות של הL, אבל תסמכו על המומחית- הסניפים בבושוויק פשוט לא רואים אותם.
הווייב שם הוא של האנגר עצום ורחב ידיים, כל סטנד מחולק לסוג מסוים של בגדים, ויש שם ליטרלי הכל מהכל ובמחירים מגוחכים להחריד. זה יכול להיות טיפה אובר-וולמינג כשנכנסים, במיוחד כי אנחנו לא רגילים לגודל כזה של מקומות וכל פריט הוא וואן-אוף-א-קינד (כיאה לחנות יד שניה, כמובן), אבל אם צוללים לווייב הזה, לוקחים את הזמן ופשוט מנסים דברים, המציאות שם הן לא פחות מוואו.
אה, והטיפ הכי טוב לשיטוט שם מופיע ממש כאן
במסיבה הראשונה שלי בהאוס אוף יס הרגשתי שהבנתי את חיי הלילה בניו יורק.
אני חושבת שהמילה שהכי יכולה לתאר אותו זה ״אוונגרד״, זה המקום שמרגיש שנברא עבור כל הפריקס אנד ווירדוז שלא מוכנים ולא שואפים לעמעם את הצבעוניות והייחוד שלהם. פריקס שפשוט רוצים להיות פריקס אאוט אין דה ווילד.
המקום עצמו מרגיש כמו הבפנים של כדור דיסקו, כאילו אמר משוגע התפוצץ על החללים שם ורק חיפש לעשות בלגן, וזה יפייפה ושונה ויחודי כמו שרק אפשר לדמיין.
וכמו כל דבר טוב בניו יורק, גם עליו גיליתי בדיעבד שהוא בבעלות ישראלית.
טיפ של פרו: באתר שלהם מופיעים גם אירועים חינמיים שווים בטירוף, כמו הופעות ברולסק משוגעות, ערבי קונספט והופעות. פסיכי.
אם הייתה כת היפסטרית, היא כנראה הייתה מתכנסת בפינת הספות הפצפונת בנוק. ואולי באמת כל היפסטרי השכונה פשוט מתכנסים שם באופן בלתי מאורגן.
אני מדמיינת אותם יושבים וכותבים את הסדרה שהם צופים שתהיה ״בנות״ של ג׳ן זי, שHBO כנראה לעולם לא יקנו, או כותבים את הספר הבא שימכר על דוכן הסייל מחוץ לSTRAND. עם הלפטופים עם המדבקות האירוניות, האוזניות עם החוט מחוברות מתחת לסווטשירט, ואני תוהה אם גם אני מצליחה להשתלב שם באלגנטיות, אם אני קצת נראית כמוהם.
אגב, גם הספוט הזה נכנס לסיור הוינטג׳ שלי, גם בגלל המיקום שלו, ממש באמצע הסיור, וגם האווירה בו סופר מאפשרת שניה לעצור, להכיר אחת את השניה ולקשקש על סטיילינג ברומו של עולם (כן זה גם בתמונה).
יש משהו קצת קסום בבושוויק מרקט, שנראה ומרגיש כמו שוק פשפשים באמצע שום מקום באיידהו, ולא בשכונה הכי מגניבה של הרגע. הוא מגדיר את עצמו כ״שוק משפחתי״, כלומר אפשר למצוא בו גם שיט לבית וצעצועים יחד עם פריטי אספנות קוליים, בגדים ואקססוריז, והוא באמת שומר על אותו וייב של פעם, כשת׳ריפטינג ויד שניה היו צורך של מעמדות שלא היה להם, ולא כי זה סוסטיינבל ומגניב כמו היום.
תקשיבו, אני לא מבינה באוכל אתיופי.
כדי לתת חוות דעת מקצועית אני צריכה לאכול במקומות שונים, להבין ניואנסים, להכיר כל מאכל לפחות בשם שלו. וואלה אני לא שם. זו הייתה בין הפעמים הראשונות שאכלתי אוכל אתיופי (לזכותי יאמר- עם בחורה ישראלית-אתיופית שהעידה שזה ״לא כמו של אמא שלה אבל זה טעים״, ומי לא יגיד את זה על הפתיתים או הקוסקוס שהוא יאכל בחוץ), וחזרתי לא פעם אחר כך.
או בקיצור: טעים. טעים מאוד.
מצית בצורת מגף קאובוי ורוד, נר בכוס אספרסו מרטיני (שגם מריח כמו אחד), חוטיני בכיתוב BRAT וסטנד של בגדי יד שניה. לא, לא מדובר בתשובות לשאלה רנדומלית בג׳פרדי, אלא דברים שבהחלט מצאתי בחנות פרנדס NYC, החנות המושלמת להיפסטר שמאס באורבן אאוטפיטרס (שהפסיקו לדעתי להיות מגניבים מתישהו בעשור הקודם, אבל זה לא לפוסט הזה).
אניוואיז, זה המקום הזה שתרצו לקנות בו כמעט הכל, כנראה שום דבר לא יגיע אתכם לקופה, אבל יהפוך לעצירת חובה בכל ביקור בשכונה.
28 Scott
לא הייתם אז אני אספר לכם: 28 סקוט היה אחד הספוטים החביבים של מי שהגיעה לסיור הוינטג׳ בבושוויק.
הוא קטנטן כזה אז קל למצוא את עצמך בו, הפריטים נבחרים בקפידה, ויש בו אווירת אירוח נעימה שאפשר לשבת שם שעות, להיזרק על הספה, לעשות דרינק של מזקל ולפטפט עם סטפאני, בעלת הבוטיק המהממת, שאוספת את הפריטים בו ליטרלי מכל העולם.
הפלז׳ר שלי לפני או אחרי סיורים היה להגיע לטקאשי, לקחת רול סושי מהמקרר או איזה מאפה יפני במילוי משונה, לשבת עם האייפד ולעבוד. ואיך לא- היה שם וייב של מכולת כזו, וגם מחירים תואמים (רול סושי ב6$? בניו יורק?!?), ושקט שאמור לגרום לך להרגיש לא בנוח אבל לי דווקא התאים. מומלץ בחום.
עוד ספוטים סופר שווים ומיוחדים בבושוויק תוכלו כמובן למצוא בהיילייט באינסטגרם
Comments