.png)
מליאנתא המלצות גנריות לניו יורק
- Arbel Rabi
- Nov 30, 2024
- 6 min read
Updated: Dec 12, 2024
הַמְלָצָה גֵּנֵרִית - המלצה שיכולה להתאים לכל אחד. לא משנה אם אתם צמחונים, טבעונים או קרניבורים, פעם ראשונה בניו יורק או פעם עשירית, אוהבים קלאסיקות או פתיתי שלג ייחודיים והיפסטריים. הליסט הזו מתאימה ליטרלי לכולם.
אלו מקומות שנהניתי לחזור אליהם פעם אחר פעם, ובכל פעם שהגיעו אורחים לעיר חזרתי איתם לשם כי בעיניי זו הייתה דרך מעולה להכיר את המקומות האהובים עלי בעיר. אתם לא חייבים להיות דושים מוזיקליים ג׳אזיסטים בהשכלתכם כדי להנות מההופעות האלה (אבל אתם ממש תהנו גם אם כן), אתם לא חייבים להיות סטודנטים לתולדות האומנות כדי להנות מהמוזיאונים האלה (אבל גם הדוקטורנטים בתחום יעופו עליהם), אתם לא חייבים להיות דושים של אוכל כדי להנות מהמקומות האלה (אך הם לא יאכזבו גם את הדושים מבינינו).
בקיצור, מדובר בבאקט ליסט. ברשימת זהב.
במקום טוב להתחיל לאסוף המלצות שהן קצת תיירותיות ועדיין מספיק מומלצות על ידי מקומית שהיא גם דושית (והיא גם אני, היי).
הו, איזה מקום אהוב.
יש שאומרים שהופעות ג׳אז בניו יורק הן חוויה בסיסית, ואני אומרת- עזבו אתכם. לכו לקפה ווה.
זה מרגיש כמו מרתף נטוש, אבל זהו אחד המקומות הכי אייקוניים בעיר- הוא קיים עוד מהסיקסטיז, ונותן במה לאמנים צעירים להגיע לקהל רחב. כמעט כל ערב בשבוע יש שם הופעה חיה של להקת הבית, הופעת קאברים נדירה של האנשים הכי מוכשרים בעיר
פאן פאקט: בוב דילן התחיל כאן את דרכו, ובסרט על חייו עם טימותי שלאמה אפילו יצרו לקפה ווה רפליקה סיקסטיזית.
אמרתי זאת לא פעם ואחזור על זה כנראה לנצח: אין שום סיבה לעלות לכל אחת מהתצפיות המפורסמות של ניו יורק (אמפייר סטייט בילדינג, דה אדג׳, רוקפלר- הכל אותו שיט) כשיש כלכך הרבה רופטופים בעיר שבהם אפשר לראות את אותו נוף משובח רק עם דרינק ביד.
הפנורמה רום, שנמצא על רוזוולט איילנד (אי פצפון מזרחית למנהטן) צופה על הסקייליין היפה בעולם. כשמו כן הוא הוא מספק תצפית פנורמית על מנהטן ועל ברוקלין, הוא פאנסי ברמות ויקר באותה מידה, אבל במחיר כרטיס של האמפייר סטייט בילדינג תוכלו לרכוש דרינק ואולי גם צ׳יפס ולדעתי זה VFM בהחלט.
מיני המלצה: אל תתפתו לקחת את הרכבל לרוזוולט איילנד, במיוחד לא בשעת השקיעה, במיוחד לא בתקופות עמוסות תיירים (חגים, קיץ, סתם יום שלישי בניו יורק). הוא מפורק באנשים, יקח מלא זמן לעלות עליו, והמיזוג בקיץ לא עובד וככה תוודאו שתהיו טחובים היטב בתוך בית שחי של תיירים בסחוניה דלמות.
מיני המלצה #2: אם לא הצלחתם להזמין מקום מראש לפנורמה רום, גם Westlight ו-Bar Blondeau בוויליאמסבורג מספקים בערך את אותה החוויה.
בכל יום חורפי שבא להסתובב אבל לא נעים בחוץ, בכל פעם שבא לי להרגיש סופיסטיקייטד, בכל פעם שמגיעים מחוץ לעיר, וגם בפעם ההיא שרציתי לחוות אומנות כשאני בהיי- מוזיאון המטרופוליטן, או ״המט״ כמו שנהוג לקרוא לו, היה הבחירה הראשונה שלי.
הוא מושלם.
הארכיטקטורה שלו מרהיבה, האומנות בו מגוונת, והכי חשוב- הוא סופר נגיש, נוח ומסודר היטב עבור מי שלא נולד דוש של אומנות, לא מבין בזרמים השונים ובתקופות שהשפיעו עליהם, ורק רוצה להנות מקצת תרבות מה קרה. מהאזור המפורסם של ההיסטוריה המצרית, דרך האינקוויזיציה ויוון העתיקה עד לאומנות אירופית קלאסית- כל חדר במט נאצר היטב, מעוצב יפייפה ומונגש בצורה הכי נוחה כדי להבין מה אנחנו רואים (בשונה ממוזיאונים אחרים עם הייפ לא ברור אהמ מומה אהמ).
פאן פאקט: חובבות האופנה בטח שמעו על המט בעקבות המט גאלה המפורסמת- אירוע האופנה הכי גדול בשנה, שלמעשה פותח את תערוכתת האופנה המתחלפת של המט, שנאצרת יחד עם אנה ווינטור (עורכת ווג שידועה כשטן לובשת פראדה).
פאן פאקט #2: המט גאלה ככ אקסקלוסיבי, שברגע שנכנסים פנימה אין מצלמות, ואף אחד לא יודע מה קורה בפנים. איזו אחת, קים קרדשיאן, הגניבה שם פעם סלפי באגף המצרי (שאגב מותר לצלם בדרכ אבל אף אחד לא בדק בסטורי שלי והההייפ מהפשע כנראה הוביל לזה) שהגיע לחוקרים במצרים, שגילו שמומיה שחיפשו במשך שנים מוצגת במט ללא רשות.
המומיה חזרה לבעליה החוקיים אי שם במצרים ולקים קיי שלום.
פאן פאקט #3: חובבות גוסיפ גירל בטח יזהו את המדרגות האייקוניות עליהן הייתה אוכלת בלייר וולדורף את היוגורט שלה, מוקפת בחבורת מיניוניות וג׳ני האמפרי אחת.
מיני המלצה: גם על הגג יש תערוכות מתחלפות, ויש שם גם נוף פסיכי על הסנטרל פארק ועל הסקייליין של מנהטן. זו אולי גם המלצה כללית לניו יורק- איפה שיש גג, פשוט תעלו. מהכפת לכם.
בלובי של מלון יוקרתי, מאחורי וילון קטיפה בורדו כבד, מסתתרת מסעדת המבורגרים שנראית כמו בר סטודנטים בבר שבע- גרפיטי ופוסטרים של הופעות על הקירות, סטיקרים של מותגי סקייטבורד, קשקושים בכתב יד של פורעי חוק כמוני.
ושם, בתוך הדיסוננס הקסום הזה שבין המלון היוקרתי, האזור המעונב של מידטאון, ומחילת הארנב שאליה נכנסתם- קורה קסם המבורגרי מוצלח במיוחד. ומילקשייק מעולה. וגם הצ׳יפס ממש טוב.
יש המון מקומות שהתפוצצו בטיקטוק, חלקם טובים ובחלקם תעמדו שעה וחצי בתור כדי לחשוב ״WTF?״, פליפרס הוא שילוב של שניהם. כן, אם לא הזמנתם מקום מראש תאלצו להמתין זמן רב בתור (פעולה שבאופן כללי אני לא ממליצה לעשות), אבל זה הפאקינג פנקייק הכי טוב בניו יורק, אם לא הכי טוב שאכלתי אי פעם בחיי.
מיני המלצה: המקום אולי ממש מפורסם בגלל פנקייק הסופלה היפני שלו, אבל בעיניי הוואו האמיתי מגיע בצורת פנקייק לימון ריקוטה. האיזון המושלם בין מרקם אווירירי לצ׳ואי, בין מתוק לחמצמץ, בין חלום ילדות לבין היותי דושית של אוכל בבגרותי.
זה עוד מקום שאהוב עלי במיוחד וחזרתי אליו עם כמעט כל מי שהגיע לבקר בעיר- ולא סתם.
זה בר קוקטיילים אמריקאי מתוק, מה שאומר שהתפריט גנרי אך מוצלח (בורגרים, נאצ׳וס מעולים, פיצה כלשהי, קוקטיילים מוצלחים), שכמעט כל ערב הופך להופעת קאברים. האמנים משתנים כמעט כל ערב, מנגנים בחירות של הקהל (בעיקר כשטיפ מעורב) והאווירה שם וואו וכיפית ברמות.
ההיילייט של המקום הוא המיקום שלו- הוא נמצא באזור הכי תיירותי של טיימסקוור, שעל אף מה שנהוג לחשוב אין שם שום דבר כיפי או איכותי באזור, ולכן כשתיירים ומגיעים לשם אניוואי- זה מקום מעולה לסיים בו את הערב, במיוחד אחרי מופע ברודוואי כשאתם עדיין באנרגיות גבוהות ולא בא לכם לחתוך הביתה/להצטופף עם מיליון תיירים באיזה דיינר יקר מדי וגנרי ברמות.
יש מעט מאוד איטלקיות שאני יכולה להמליץ עליהן בלב שלם, בניו יורק ובכלל.
אני יכולה לכתוב על זה מניפסט שלם, אבל במקום להיות שיידית אני אני אנסה לרגע להתמקד בטוב שהוא סן מרזנו- פסטה איטלקית טריה, תפריט מהודק עם יצירות סופר מעניינות, בלי הייפ מתפלצן ותורים של שנים בכניסה וVFM משמעותי, עם מחירים סופר נגישים לפסטה (ויין!) מעולים.
חזרתי שוב ושוב ובאמת לא סתם.
זה אחד הסודות השמורים שלי אז אל תגלו, טוב?
זה, האנדס און, הקינוח הכי טוב בניו יורק.
כן, גם הדאמפלינגס הרגילים מעולים, אבל ההיילייט של המקום הוא דווקא הקינוח שלו- דאמפלינג סטיקי רייס מנגו, שזה שילוב מושלם של הקינוח התאילנדי המעולה, רק בתוך בצק נימוח עם קציפת קוקוס שמיימית מעליו.
בלי תורים ארוכים, בלי הייפ מוגזם בטיקטוק, פשוט קינוח מעולה ומתוחכם שלא טעמתי בשום מקום אחר, עשוי בצורה מופלאה ושתמיד כיף לחזור אליו.
עוד מוזיאון מושלם בעיניי לתיירים הוא הוויטני- הוא סופר נגיש וכל קומה בו מוקדשת לתערוכה אחרת, האומנות שלו מתכתבת מאוד עם הוייב של העיר ואמריקה בכלל (טוב הוא מתמקד באומנות אמריקאית..), והקומות שלו מחוברות בגרם מדרגות חיצוני שצופה על צ׳לסי, על נהר ההאדסון ועל ליטל איילנד, מה שהופך את כל החוויה בו לסופר מחוברת בין התערוכות הניו יורקריות שבפנים לבין הנוף הניו יורקרי שבחוץ.
מה שעוד הופך אותו למושלם לתיירים הוא הלוקיישן שלו- בקלות אפשר לבנות סביבו יום טיול כיפי עם עצירה לבר יין בווסט וילג׳ (בלינק יש אחד שחביב עלי במיוחד), נשנוש בצ׳לסי מרקט, סיבוב בליטל איילנד, ולהמשיך להליכה על ההייליין היפייפה.
שמרתי את הכי טוב לסוף, כי כמעט ברור לי שלכאן רק הטובים ביותר יגיעו.
אגם ג׳קי קנדי נמצא במרכז-צפון הסנטרל פארק, בין רחוב 86 ל-96, מקום אליו מגיעים רק מטיבי הלכת, והוא אולי הספוט הסודי והאהוב עלי במנהטן.
בלינק הכנסתי את הנקודה הצפונית שלו, האהובה עלי ביותר בעיר, הנקודה שהייתה חלק מהסיבוב הקבוע היומיומי שלי עם מג, שצופה על הסקייליין המנהטני המושלם.
היא צולמה לסדרות כמו סקס והעיר הגדולה וגוסיפ גירל, היא יפה בכל עונות השנה (אבל במיוחד בפריחה של אפריל), והיא המקום המושלם להרגיש בו כמו 100% מקומית, כי תיירים פשוט לא ירחיקו להגיע עד כאן.
אבל אם תעשו זאת- זכיתם.
טוב, אני ממש משוחדת, בכל זאת יש הסטודיו אירח אותי לקולקציה משותפת, אבל לא סתם מדובר בספוט האהוב עלי לשופינג בניו יורק.
מצד אחד סאמפלס של מותגים שווים, מסקוץ׳ וסודה ועד IRO, במחירים של סאמפל סייל אבל בלי לעמוד בתור וללכת מכות על שאריות בד עם כל צ׳אחלה בעיר, אלא באווירה סופר בוטיקית ואינטימית.
מצד שני פריטים מארונות של אושיות כמו הדוגמנית שון לוי וג׳קס ווייף פרידה, ומצד שלישי, וול... (סליחה אבל אני חייבת להגיד את זה!) קולקציית הוינטג׳ שלי, עמוסה בפריטים שבחרתי בעצמי, פיסים סופר ייחודיים שעומדים במבחן הזמן והשיק.
Comments