על ארבעה מחזות בברודוואי דיברה ארבל

לכתוב ביקורת על המחזות של ברודוואי זו אולי ההחלטה המתיימרת ביותר שלקחתי אי פעם.

מדובר במוסד תרבותי כל כך ותיק, עם כל כך הרבה אתוס (מילה יפה לווסאח) וחשיבות תרבותית שמי שמי בכלל כדי לבקר.

ואחרי המחזה האחרון שהייתי בו, המילטון, הצלחתי להבין את הדיוק.

לא מדובר כאן בביקורת, הו לא. רק ממחירי הכרטיסים, שאינם זולים חשוב לציין, ועדיין האולמות מתמלאים יום אחרי יום, לפעמים כמה פעמים ביום, ושנה אחר שנה, אפשר להבין שלא סתם הם זוכים להכרה לה הם זוכים.

ולכן- לא תמצאו כאן טוב יותר או טוב פחות. כולם מדהימים. כולם יכניסו אתכם לחוויה פסיכית שתעיף אתכם, מכל אחד ואחד מהם תצליחו להנות, ואולי, רק אולי, אצליח לגרום לכם למצוא את האחד שיתאים לכם בדיוק.

האחד: חכם

המילטון

את המילטון אולי תזהו בתור "הפרצוף שנמצא על השטר של ה10$", אבל מכל האבות המייסדים של ארה"ב הוא נחשב לאנדרדוג- הוא גדל כיתום, בן ממזר לאבא שנעלם לאימו ואמא זונה, והיחיד שלא הפך לנשיא.

ואיכשהו, המחזמר על חייו, הפך לסנסציה עולמית. החוויה מרגישה סוריאליסטית לגמרי- התלבושות מתאימות למאה ה17 (אבל בסטייל שמתחשק לי לאמץ!), אבל התוכן כולו מותאם ל2022- השירים הם שילוב אינטיליגנטי ומופלא בין ראפ והיפ הופ לשירי מחזמר קלאסיים, והשחקנים? הנשיא וושינגטון שחור, המילטון היספאני, ארון בר (יריבו הוותיק של המילטון ומתמודד לנשיאות) אסיאתי. נדמה שלין-מנואל מירנדה, הכותב האגדי של המחזמר (שגם הפציע בסיום ההצגה שבה הייתי לקול שאגות הקהל!), עשה הכל כדי לשבור את כל הסטיגמות האפשריות- ההיסטוריה לבנה ומשמימה, רק לגברים הלבנים יש קול, וברודוואי אליסטיסטי, מיושן ומנותק מהרחוב.

לא פלא שזמן קצר לאחר שעלה המחזמר בברודוואי, חלק מהקאסט הוזמן להופיע בבית הלבן מול אובמה ומשפחתו, זכה ב11 פרסי טוני, וגם בגראמי ופוליצר על כתיבתו. כן, הוא עד כדי כך טוב.

ואני, שהרגשתי לאורך כל ההצגה שיש חלק ענק בהיסטוריה של המדינה בה אני חיה שאני פשוט לא מכירה, מצאתי את עצמי יושבת שעות לאחר כך וקוראת. על לין-מנואל מירנדה (היי, הוא גם כתב את השירים למואנה ולאנקאנטו!) וקאסט השחקנים, על המילטון האמיתי ועל מלחמת האזרחים, על העבדות והקונפיגורציה, על סטייטס דרומיות שבהן ביקרתי ופתאום קלטתי כמה מעט אני יודעת עליהן.

ואולי זה הדבר הטוב ביותר שאומנות עושה, בברודוואי ובכלל- פותחת לנו את הראש, וגם צוהר ללמוד ממנו על העולם, לדעת ולהכיר טוב יותר את העולם בו אנחנו חיים, לאפשר לנו דפוסי מחשבה חדשים. וזה אולי לא פרס טוני, אבל מבחינתי מדובר בניצחון.

למי זה יתאים? הו, אני חושבת שמכל הרביעיה המכובדת שלנו, המילטון הוא הנישתי מכולם. כדי להבין את הלך הרוח של ההצגה כדאי להכיר, לפחות בגדול, את סיפור ההקמה של ארה"ב (או, כמוני, להגיע עם מישהו שמכיר היטב את המחזה ויכול לשפוך אור ברגעים הפחות מובנים). בנוסף, בגלל שהדיאלוגים והסיפור רובו מוצגים בשירים, ויש לא מעט קטעי ראפ מהירים, המחזמר יתאים בעיקר לאלו שרמת האנגלית שלהם די גבוהה (שוב- אני חיה בארה"ב כבר שלוש שנים, ועדיין הייתי צריכה מעט הסברים). זו גם הסיבה שבעיניי המחזמר פחות מתאים לילדים.

ולמרות כל הדיסקליימרים האפשריים, לא הייתי ממליצה לוותר מראש. כנסו לפלייליסט בספוטיפיי, תצפו קודם בהצגה בדיסני פלוס, תרגישו שאתם מוכנים וכך תרגישו שהתמורה לשקל שלכם תהיה מוצדקת יותר.

השני : תם

אלאדין

זו הייתה הפעם הראשונה שלי בניו יורק, ואני ממש זוכרת כמה רואי רצה להראות לי את ניו יורק הקלאסית, של ברודוואי ואמפייר סטייט בילדינג והשור בוול סטריט (או במילים אחרות- קלישאות של ניו יורק). לא האמנתי שאגיע שוב לעיר הקסומה והרחוקה הזו (ובטח לא ששנה אחר כך כבר אגור בארה"ב), ומבחינתי- רציתי לטעום מהכל, ובהכל הזה נכנס גם מחזמר בברודוואי.

ומכל מחזות הזמר בחרנו אחד- אלאדין. בתור חובבי דיסני זה היה הנאה מובטחת, וכמה התרגשתי שהגיע הרגע. התלבושות, התפאורה, השירים, השחקנים- הכל העיף אותי באוויר, וההפתעה הכי גדולה? לא, לא השטיח המעופף, אלא סרט הלייב אקשן שיצא שנתיים אחר כך, והרגיש בגדול כמו להיות נוכחת באולם הזה.

אגב, לאחרונה זכיתי לחזור עם חברה שוב ואני חייבת לומר שעדיין מדובר בהנאה צרופה- השירים של אלאדין כיפיים, הג'יני הזכיר לי באופן מחשיד את טייטוס מקימי שמידט ויש משהו מענג בתחושה שסרט שגדלת עליו מתעורר לחיים, ועדיין- אולי כשמשקיעים בהצגה כדאי לבחור בחוויה חד פעמית? לשיקולכם.

למי זה יתאים? חובבי דיסני, גרופים של אלאדין, וכמובן גם למשפחות וילדים.

עוד תם קטן

פאני גירל

כן, קצת רימיתי, אבל מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה יצא לי לראות עוד מחזמר בברודוואי וחבל שלא להכניס אותו לליסט, לא?

אחרי שראיתי את המחזמר, התחוור לי שפאני גירל מבוסס על סרט בעל אותו שם שלפני עשור בערך היה רץ ביס קומדי בלופים. אני מעולם לא הייתי גאון קולנוע והידע שלי בקומדיות רומנטיות מסתכם ב50 דייטים ראשונים, אבל מסתבר שאיט וואז א ביג דיל.

וכיאה למשבצת התם, גם כאן ההמלצה שלי היא קצת מסויגת. כי מצד אחד- נהניתי מאוד, בעיקר ויזואלית. השחקנים היו מדהימים (ג'יין לינץ' שיחקה את אמא של פאני, ומעבר לזה שהיא רוקסטארית לגמרי, היא גם מוכשרת ברמות ואשת אלף הפרצופים בערך), אבל להם גנבו את ההצגה אאוטפיטים תקופתיים עוצרי נשימה ותפאורה מהפנטת.

ועדיין, כשיצאתי מהאולם, רגע אחרי ההשתחוויה, תהיתי למה לא הצלחתי להישאב לתוך העולם של פאני גירל, כמו שקרה לי במחזות קודמים, ואני חושבת שהבעיה נעוצה בעיקר בתסריט ובסיפור שלא מתמקד בקשיים של הדמות. זה קצת פלצני, אבל יכול להיות שדגש על הסטראגלים בתחילת ההצגה היה מאפשר לי להתחבר קצת יותר לדמות, וכך להנות גם יותר. לא יודעת, אולי.

למי זה מתאים: למי שראה את הסרט ועף עליו, וגם לחובבי אופנה עם אובססיה לטוונטיז.

השלישי: רשע

וויקד

לוויקד בכלל לא תכננתי ללכת. זאת אומרת, שמעתי שהוא טוב, הכרתי את הסיפור הכללי שמדובר במכשפה מהדרום מהסיפור של דורותי והקוסם בארץ עוץ וכל הג'אז הזה, אבל לא הייתה לי איזו משיכה ספציפית ללכת לראות אותו.

לפני כמה שנים הגעתי ליומיים בניו יורק, ובמקרה באותו היום גיליתי שחברה מהצבא נמצאת שם גם. קבענו ללאנץ' בליטל איטלי, התעדכנו לנו, ואז היא סיפרה שיש לה כרטיס לאותו הערב לוויקד, ואם בא לי להצטרף. התלבטתי. אם כבר אני מוציאה סכום כסף כה משמעותי על הופעה, לא כדאי שזו תהיה אחת שממש ממש חלמתי לראות? בסוף, כידוע, הזרימה שלי הכניעה אותי והצטרפתי אל החברה. ואיזה כיף שעשיתי את זה.

וויקד הייתה אולי ההפתעה הכי גדולה שלי בברודוואי. דווקא בגלל שלא ציפיתי, דווקא בגלל שלא ידעתי מה הולך לצפות לי, כלכך נהניתי שם- מצחיק עד דמעות, מרגש, מפעים, כל זה בתיבול המוזיקה והתלבושות המרשימות של ברודוואי. אני לא יודעת כמה פעמים אפשר לומר את המילה "מדהים" בלי שזה יצא כבר מהאף, אבל גם בתור כותבת שמילים הן הכוח שלי מצאתי את עצמי פעורת פה ונטולת תיאור מתאים יותר. אז הנה, זה פשוט מדהים. מדהים מדהים מדהים.

למי זה יתאים? ליטרלי לכולם- רווקים ומשפחות, גרופיז של הסיפור וגם מי שלא מכיר בכלל. מבחינתי, מדובר במחזמר שאין מקום לטעות בו.

והרביעי: שאינו יודע לשאול

מלך האריות

אחרי סירקל אוף לייף, השיר הפותח את המחזמר האגדי של מלך האריות, מצאתי את עצמי אומרת לרואי: "גם אם המחזמר היה נגמר עכשיו, הייתי אומרת שזה היה שווה את זה".

התחושה של להיות חלק מהפקה כזו פסיכית הייתה כל כך עוצמתית ומהפנטת, שמחיר הכרטיס כבר הרגיש שהחזיר את עצמו.

יש סיבה שהמחזמר של מלך האריות הוא אולי האייקוני והמוכר מכולם- ולא רק בגלל ההצלחה של הסרט עליו הוא מבוסס. התלבושות שם מרהיבות, ההפקה פסיכית, ההתייחסות לפרטים מדויקת, וגם- יש משהו כל כך כיפי בלראות את הסרט עליו גדלת מתעורר לחיים, ולדקלם את השירים והדיאלוגים יחד עם השחקנים.

למי זה יתאים? גרופיז של דיסני, כמובן. משפחות עם ילדים, כמובן. אני לא מכירה הרבה אנשים שלא גדלו על מלך האריות, אז נראה לי כמעט תלוש שיהיה מישהו שלא יתחבר לדבר המטורף הזה.

בונוס למי ששרד עד כאן: איך בכל זאת אפשר להוזיל קצת את מחירי הכרטיסים?

אני מניחה שכולכם כבר שמעתם בעבר על הגרלות הכרטיסים של ברודוואי- לכל הצגה משאירים מספר מסוים של כרטיסים שמטרתם לאפשר גם למי שידו פחות משגת לראות תרבות.

המחירים של הכרטיסים בהגרלות משתנים לפי ההצגה, ואם יש מספר ימים בעיר שווה לנסות ולהירשם, אפילו לכמה. היופי בהגרלה- משלמים רק במידה וזוכים, אז מה אכפת לכם להירשם?

איך עושים את זה? חיפוש פשוט בגוגל של שם ההצגה + LOTTERY. לדוגמה, החיפוש WICKED LOTTERY ימצא לכם את הקישור הישיר להגרלות של וויקד.

אגב, המור"ק מספר שכשהמילטון יצא היו מגיעים עשרות אלפי אנשים להגרלות, שאז עדיין היו ממש מחוץ לקופות התיאטרון. הכאוס שנגרם הוביל את פתיחת ההגרלות האינטרנטיות, ובהגרלה המקוונת הראשונה מספר הנרשמים היה כ-50,000 (!) נרשמים, מה שהוביל לקריסת האתר. טרו סטורי.

אופציה אפשרית נוספת היא להגיע לקופות התיאטרון ממש לפני תחילת ההצגה, עד חצי שעה קודם, ופשוט לשאול אותם אם נשארו כרטיסים. הם ירצו למלא את המקומות החסרים וכך יתכן שתשיגו כרטיסים מעולים במחירים לא רעים. כך, במחיר של 150$, השגתי כרטיס להמילטון בשורה השישית, ממש בהיתי בלבן של העיניים של ארון בר וראיתי את אגלי הזיעה הנוטפים של וושינגטון. לשם ההשוואה, כרטיס במיקום הזה עולה בין 300 ל-700$. הולי שיט.

אגב, גם אם הלוז שלכם יותר צפוף ואתם מעוניינים לתכנן מראש- עדיף לקנות דרך הקופות מאשר באתרי האינטרנט, שבהם לרוב מוסיפים מיני TAXES ו-FEES שיכולים להעלות את מחיר הכרטיס בעוד 30-40$, מה שמעלה את מחיר הכרטיס משמעותית ביחס לרכישה במקום.

אז באיזה מחזמר הייתם בוחרים?