.png)
פרופגנדה שאני לא פ@$%ינג נופלת בה: That Clean girl Aesthetic - על היילי ביבר, על הווסט וילג׳ גירל ועוד מחשבות על רילוקיישן.
- Arbel Rabi
- May 27
- 2 min read
טרנד הטיקטוק ״פרופגנדות שאני לא נופלת בהן״ (בתרגום עילג) גרם לי לחשוב על טרנד שקיומו ממש הציק לי מהרגע שהגיח. הוא תולדה של טרנד האולד מאני (שגם עליו יש המון מה להשתפך, בהקשרים של תנועות קוסמופוליטיות כמו מגפות עולמיות ומשברים כלכליים), ושל יצרנית הטרנדים הגדולה של השנים האחרונות- היילי ביבר.
אני מדברת כמובן על הקלין גירל אסתטיק, טרנד שבעיניי הדרך היחידה לתאר אותו היא כ״יאללה בואו נמחק כל ביטוי עצמי של האישיות שלכן לטובת אסתטיקה ריקה כמו האישיות של היילי״.
זה מזכיר לי נורא את הכתבה הסופר מדוברת שהייתה על הWest village girl, שממש בחנה לעומק את התופעה של אותן בנות, שעובדות באותה עבודה בהמצאות טייטל שונות, נראות אותו הדבר, לבושות אותו הדבר (כמו שיבוטים של היילי ביבר, אגב), עוברות לווסט וילג׳ לשלוש שנים עד שהם מוצאות את הבעל הפוטנציאלי שלהן וחוזרות חזרה לפרברים מהם הגיעו.
זה נשמע שיפוטי, אבל נשבעת שזה לא.
קודם כל כי לשכונות יש אופי מסוים שמושך אנשים בוייב מסוים ואסתטיקה מסוימת.
בושוויק היא לא סוהו שהיא לא הUES שהיא לא Murray hill, בדיוק כמו שיפו היא לא פלורנטין שהיא לא רוטשילד שהיא לא הצפון הישן.
ולווסט וילג׳, מה לעשות, יש את הווייב הזה של קלין גירל אסתטיק ולשתות מאצ׳ה ולתחזק חשבון טיקטוק פעיל ולחפש Man in finance.
זה גם בסוף די טבעי ליפול לטרנדים.
מתוך הרצון להשתייך, מתוך חיבור לאסתטיקה (גנרית ככל שתהיה), מתוך הקטע הזה שככל שאתה רואה את הטרנד יותר ויותר כבר קשה להבדיל בינו לבין טעם אישי.
ועדיין, עם כמה שאני יכולה להבין את מקורו של הקונפורמיזם והקלות שבו, לי באופן אישי יש סלידה ממנו.
אני פשוט לא מצליחה ללכת בתלם, גם אם בסוף it bites me in the ass.
כמו התואר שעוד לא סיימתי, הילדים שעוד לא הבאתי, הרילוקיישנים התכופים, תחושת הmess הכללית הזאת שקורית כשאתה מנסה לפצח את הדרך שלך בעולם במקום ללכת בשביל ידוע מראש.
אחת הביקורות שהיו על אותה ווסט וילג׳ גירל היא שבסוף- הרבה יותר קל לשלוט על עדר, אנשים שלא טורחים לפתח דעה עצמאית, במיוחד בתקופות מעורערות פוליטית.
אבל דאמ. כמה זה היה יכול להיות קל פשוט לאמץ לי חוסר זהות ולחיות בתוכו בנחת?
댓글