למה כולם שונאים את לוס אנג'לס?

לפני שהגעתי ללוס אנג'לס, היה נדמה שכמעט כולם שונאים אותה. ואיכשהו, אני הצלחתי למצוא את הדרך להתאהב בעיר הענקית, העמוסה, והכל כך מיוחדת הזו.

הפקקים של לוס אנג'לס ידועים כבר שנים, כביש 405 בעל חמשת הנתיבים בחלקיו הצרים, יהיה עמוס לעייפה גם בשעות שלא ברור מי יוצא בהן מהבית. כל נסיעה של שלושה מייל תתארך ל52 דקות, וזה עוד לפני שדיברנו על חניה. בנוסף, ללוס אנג'לס אין מרכז תיירותי אחד, או חלק עיקרי מרכזי ששווה לראות- וניס ביץ', מרינה דל ריי, סנטה מוניקה ובוורלי הילס- כל אחת מהשכונות יכולה להציע וייב שונה לעיר, כולן במרחק נסיעה זו מזו, והדבר יכול לבלבל תיירים בקלות.

או, וההומלסים! ג'יז. ישנה אגדה אורבנית לפיה מושל ניו יורק אסף הומלסים מרחובותיה והטיס את כולם לקליפורניה. ואם מסתובבים בדאונטאון אל איי נדמה שאכן חסרי בית מכל רחבי ארה"ב הועברו לפה ברילוקיישן.

מדגם פקקים מייצג

אז איך בכל זאת עפתי על אל איי?

וול, קודם כל- הכנה מראש. ידעתי על הפקקים באל איי בערך ביום שלמדתי לאיית את שמה. וכשמודעים לפקקים, כבר לוקחים את זה בחשבון שהרבה מהזמן באל איי תעביר על הכביש, וממטלה מפרכת ומתסכלת זה הופך פשוט לעוד חלק בלו"ז.

גם להומלסים כבר הייתי מוכנה. האמת, שאפילו קצת יותר מדי. רייצ', הבסטי שלי שגרה שם מזה כחצי שנה, לא חסכה באזהרות- לא להסתובב לבד באזורים מסוימים, אפילו התכוננתי למסע עם פפר ספריי, אקססורי שלא התאבזרתי בו מאז היומיות בצה"ל.

אחסוך מכם את המראות הפחות נעימים מהאזורים המפוקפקים יותר של העיר (יש סיפורים שהשתיקה יפה להם), אבל אומר את זה- הם לא טעו. לא חסרים חסרי בית בעיר, וההתקלות בהם לא הכי נעימה, ודפנטלי יש אזורים (דאונטאון למשל. אגיע לזה) שעדיף להסתובב בהם באור יום.

מבוסס על סיפור- חצי דקה לפני שצולמה התמונה עמד באמצע הכביש חסר בית שצעק משפטים לא ברורים.

אניוואי, הנמכת הציפיות הזו אפשרה לי להיפתח לעיר ולעוף עליה, אבל לא רק.

אל איי היא חתיכת עיר. ואני, בתור חובבת וייב אורבני, מוצאת עצמי עומדת ומשתאה אל מול רחובות היפסטריים עם חנויות קטנטנות וקוליות וגרפיטיז מיוחדים, מול אנשים עם סטייל שמסתובבים ברחובותיה בהתנשאות אדירה, מול גורדי שחקים על רקע הרים ירוקים ועצי דקל. דאמ איט, איך אפשר לדמיין נוף מטריף מזה?

חוץ מזה, שהגעתי ממיאמי. לא מתלאביב. הגעתי נואשת לקולינריה איכותית שלא מבוססת על פוטוגניות אינסטגרמית, ואל איי הצליחה להפיל אותי מהרגליים.

הנה שלוש מסעדות ומאפייה (בשלושה ימים!) שדפנטלי שווים רזרביישן:

SUGARFISH

במשך שעה קלה ישבנו רייצ' ואני והתמרמרנו על שוגרפיש. על התפריט הלא ברור, על השירות הבינוני, על ההגשה הבנאלית, על המנות המיניאטוריות (ועל העובדה שבתום הארוחה הלכנו לסגור פינה בצ'יזקייק פקטורי).

והנה מגיע האבל- זהו אולי הסושי המוצלח ביותר שאכלתי. אבר. הדגים היו כלכך טריים שנדמה היה שיש אוקיינוס קטן מאחורי המסעדה. ולכן, מדובר בעיניי בחתיכת וואליו פור מאני. אם נדבר בהשוואות, שוגרפיש היא מעין "שגב אקספרס" של השף NUZAWA, שמציע תפריט הטעימות מדויק ומשתלם (ופתוח לשינויים- אנחנו למשל החלפנו את הסקאלופ ברול נוסף של סלמון). לא מדובר בעיניי במקום לאכול בו כשרוצים לשבוע, אלא כמעין נשנוש מעולה, מעין תחליף לקפה עם חברה- הטעימות גם מגיעות בהדרגה, מה שהופך אותו מושלם להתעדכנויות. ולכן, בשורה התחתונה, בהחלט מקום שאחזור אליו.

הגשה גנרית, אבל הטעם...

TAO

מעשה שהיה: לפני שנתיים בערך רואי ואני היינו בטאו במלון הוונישן בלאס וגאס. הזמנו מנה גנרית, איזה פאד תאי או פרייד רייס, משהו שהיה בינוני להחריד וכך פסלנו את אחת המסעדות האסייתיות המדוברות ביותר ברחבי ארה"ב (עם סניפים נחשבים גם בניו יורק וכמובן גם לוס אנג'לס).

טרם הגעתי רייצ' עשתה לנו הזמנה למקום, ואמרה שהיא מחכה כבר תקופה להגיע לשם. ואני, חברה נפלאה שכמותי, לא ביאסתי.

והפלא ופלא, הופתעתי. נעזרנו במלצר להמלצות שמותאמות לנו, וברגע שיצאנו ממחוזות הבייסיק גילינו דברים נפלאים. פרינגלס שמוכנים במקום עם טונה אדומה ושמן טראפל גאוני, סשימי סלמון אלוהי, רולים מדויקים של סושי וגם ברנזינו עשוי היטב. דפנטלי אפרובד על ידי #דושיםשלאוכל.

המלצה לדושים אמיתיים: במקומות כאלה, להתמקד במנות הראשונות ופחות בעיקריות, שלרוב יהיו טובות אך לא מעניינות ומסקרנות כמו הראשונות, ויקרות הרבה יותר. לשבוע אפשר גם בשווארמיה בפינת הרחוב.

אגב, TAO נמצאת מטר משדרת הכוכבים המפורסמת של הוליווד, מקום שהומלץ לי לא להגיע אליו (בגלל אותן סיבות שגורמות לאנשים לשנוא את אל איי). אבל אם תרצו טעימה קטנה תוכלו להגיע לשם במרחק פסיעה מהמסעדה. לגמרי ווין ווין סיטואיישן.

ELEPHANTE

הגזמנו קצת עם האסייתי, לא? מובינג און לחלק אחר של העיר ולהשראות אחרות מהעולם- המסעדה האיטלקית אלפנטה נמצאת בסנטה מוניקה, מרחק הליכה מהמזח המפורסם, ולא סתם הפכה למפורסמת ברחבי אל איי.

העיצוב היפייפה שלה והמיקום המדויק (קו ראשון לשקיעה מטורפת על האוקיינוס השקט) הם רק תוספת מעולה למנות המעניינות שלוקחות את המטבח האיטלקי למקום חדש ומסקרן. לא כולן שוברות את השוק, כמובן- הפסטה ברוטב וודקה (שם מתנשא לרוזה) היא אולי מהמומלצות במקום, אבל לא מדובר במשהו שאי אפשר לעשות במטבח הביתי. גם הפבלובה בעיניי הייתה קצת אוברייטד. אבל אני מגיעה ממיאמי, ולכן באופן יחסי- עדיין מדובר בשיחוק.

זה נראה כמו פיתה גנרית עם חומוס, בפועל מדובר במאפה נימוח ונפלא שמגיע יחד עם קציפת חציל מושלמת. וטונה אדומה. וייב של חופשה בבקתה ביער מול האח, אבל עם הכי הרבה סטייל אבר.פבלובה, לא רע אך לגמרי אוברייטד.

GJUSTA

האחרונה ואולי החביבה מכולם, המאפייה ששבתה את ליבי. אין הרבה כאלו ברחבי ארה"ב, מאפיות מושקעות שלא רק יוצרות מאפים איכותיים ומדויקים, אלא גם מצליחות לשדרג אותם בתחכום נפלא. כלכך התאהבתי במקום, שבשלושה וחצי ימים באל איי מצאתי עצמי חוזרת אליו פעמיים- ולו היה לי עוד זמן כנראה שהייתי שבה גם בפעם השלישית והרביעית (ואני דווקא מאלו שיקפידו על לנסות בכל פעם דברים חדשים). לא משנה מה לקחתי- קרואסון בקלוואה (מה?!), ברדפודינג ואפילו סתם קפה- הכל היה מדויק להפליא. מדויק כל כך שייחלתי שהייתי יכולה לאכול אותם לנצח.

חשוב- למאפים יש נטיה להיגמר בשעות אחר הצהריים, כך שהייתי ממליצה להגיע מוקדם יחסית. זה שווה את זה.

אין מספיק תמונות שיתארו את הטעם של המאפים הללו. חובה חובה חובה.

בואו נכיר את לוס אנג'לס

DOWNTOWN LA

דאונטאון אל איי מתעתעת. מצד אחד גורדי שחקים, ארכיטקטורה מרשימה ואפילו חנויות מגניבות פה ושם, פוטנציאל הסתובבות אדיר. ומצד שני, כשדיברנו על דברים מפוקפקים שקורים בלוס אנג'לס, כנראה שהמוקד העיקרי שלהם הוא דאונטאון אל איי, או באופן ספציפי יותר- שכונת סקיד רואו הצמודה אליה. בהסתובבות לא ארוכה ראיתי ברחובות נוכחות מטורפת של חסרי בית ונתקלתי בדברים שהפכו לי את הבטן.

יחד עם זאת, יש כמה דברים שבהחלט שווה להגיע עבורם לדאונטאון- גם אם לסיבוב קצרצר:

המוזיאון ב-FIDM

זו אולי הסיבה העיקרית שעבורה שווה להגיע לאזור הדאונטאון בעיניי. FIDM הוא המוסד האקדמי הגבוה ללימודי אופנה ועיצוב באל איי, מחזיק במוזיאון שווה וחינמי (!) שפתוח לקהל ומארח תדיר תלבושות אייקוניות מסרטים. הפעם, הסרטים שהופיעו בתערוכה היו הסרט החדש של ג'יימס בונד- NO TIME TO DIE, הסרט RESPECT על חייה של אריתה פרנקלין ו-HOUSE OF GUCCI שאין צורך להסביר למה היה מרגש לראות בלייב את הפריטים שהופיעו בו.

ל-FIDM יש גם חנות יד שניה במחירים מגוחכים (רייצ' מצאה שם מכנסי עור בשני דולר!) שהרווחים בה הולכים למלגות לסטודנטים, כך שאם כבר אתם באזור- זה דפנטלי שווה עצירה.

כבר סיפרתי בפוסט הזה שאני חיה עם בונדופיל, שכמעט התעלף כשראה את הבדים שנגעו בדניאל קרייג.הלוק הזה של פאלומה הוא אולי הדבר הכי טוב (וזכיר) שקרה בסרט האחרון של ג'יימס בונד, וספויילר אלרט- לוק החתונה שלי מבוסס עליו. אייקוני.לא ציפיתי לפחות מסטיילינג חלומי בסרט על פאקינג גוצ'י.

THE LAST BOOKSTORE

אני ממש אוהבת חנויות ספרים ויכולה לבלות שעות בשיטוט בין מדפים, וזו אחת מוצלחת במיוחד. תמהיל מזוקק של ספרי יד שניה ומהדורות ספרים נדירות, תקליטים ישנים וחדשים וגומחות לקריאה. מקום שבא לי לגור בו.

אם המקום נשמע לכם מוכר, כנראה ראיתם את הדוקומנטרי בנטפליקס (שהייתה לתקופה קצרה אפילו הסדרה הנצפית ביותר בארה"ב)- THE VANISHING AT THE CECIL HOTEL שחוקר היעלמות מסתורית של תיירת קנדית במלון מוכר בדאונטאון, והמקום האחרון בו היא נראתה הוא חנות הספרים הזו. טרם ראיתי, אבל זה דפנטלי בליסט שלי!

עוד כמה עצירות חביבות באזור:

• הרכבת הקצרה בעולם- ANGEL'S FLIGHT

כן, דיס איז איט.

• שוק האוכל DISTRICT MARKET שמאגד בו דוכני אוכל שווים ומסקרנים. מצאתי שם ראמן טבעוני, מקום ארוחות בוקר בשם EGGSLUT (וואטטט) והמסקרן מכולם- דוכן זוכה פרסים שכל כולו מוקדש לכריכי גורמה של חמאת בוטנים וריבה, ואני כלכך מתחרטת שלא דגמתי.

• מוזיאון THE BROAD, שלא יצא לי לבקר בו בביקור הנוכחי. הוא מציג תערוכות של בסקיאנט, יאיוי קוסומה ואנדי וורהול, וזו סיבה מעולה להכניסו לליסט שלכם.

• במרחק רחוב ורבע מFIDM נמצאת חנות סופר מגניבה שנקראת PAPER8. יש בה פריטים עם איורים בעיפרון של סצנות מסרטים אייקוניים כמו השטן לובשת פראדה ומין גירלס, והעיצוב הפופי והצבעוני של החנות רק הוסיף לתחושה הכוללת שלי של "בא. לי. הכלללל."

קצת מתחרטת שהסווטשירט הזה לא חזר איתי.

• חשוב ביותר- אתרי תיירות מסוימים ממליצים להגיע לרחוב וינסנט קורט הצבעוני. הם טועים. הוא אכן צבעוני, אבל מרגיש סינתטי כמו גרסת העלי אקספרס של מלון הוונישן בווגאס, או כמו איזו קפיצה לחלקים המפוקפקים של מזרח אירופה (ולא בקטע טוב). את ריח השווארמה לא הצלחתי להוריד גם בכביסה בהרתחה, וזה פשוט לא שווה את ההתמודדות.

אזהרת מסע שצריכה להיאמר.

סנטה מוניקה

לא סתם המזח של סנטה מוניקה הפך למקום תיירותי במיוחד. הפארק, הארקייד, אמני הרחוב- נדמה שכולם מכוונים במיוחד כדי ליצור וייב אמריקאי צבעוני שנראה כאילו יצא מסרט, הכל על רקע החוף המהפנט של האוקיינוס הפסיפי.

הלוקיישן, אגב, זכור לי במיוחד מהסצנה בלוציפר שבו הוא מקים יקום חדש לאמא שלו. לוק איט אפ.

כבר סיפרתי לכם על ההיילייט הקולינרי מבחינתי בסנטה מוניקה, אלפנטה, אבל טרם סיפרתי שבנוסף למזח המפורסם, בסנטה מוניקה יש גם רחוב קניות חמוד ותיירותי שמזכיר קצת את לינקולן רואד- מיינסטרימי בתוספת פסלים של דינוזאורים (חשוב). שווה עצירה.

שקיעה פסיכית על המרפסת של אלפנטה

כמה באסה שכבר היה סגור כשהגענו.

בוורלי הילס

אתחיל בווידוי- לא ראיתי את הסדרה המיתולוגית. גם לא את החידוש שלה.

אולי בגלל זה יצא שאת מעט הזמן שהיה לי בעיר לא הקדשתי לשכונה, וחבל- כי רודיאו דרייב נחשב לאחד הרחובות הכי מוכרים ושווים באל איי, כמעט קלישאה אפילו. טוב, המדריך הזה רחוק מלהיות מושלם, ואין ספק שעוד אחזור להשלים את המידע החסר.

אניוואייי מה דווקא כן הספקתי לראות בבוורלי הילס?

אז לאל איי הגעתי באמצע דצמבר, חצי שניה לפני הכריסמס, ושוק הכריסמס הגדול ביותר נמצא ב-THE GROVE- מתחם קניות ענק ויפייפה שמעוצב כמו רחובות אירופאים, שבכריסמס נראה כאילו אייל צפון מנצנץ במיוחד התפוצץ מעליו.

המתחם כולו עמוס לעייפה לא רק באנשים שמגיעים להצטלם עם סנטה, אלא גם בכל רפרנס אפשרי של הכריסמס- פיירי לייטס, עצים עצומים, איילים מרחפים, מזחלות. זה בסך הכל קניון (מוצלח במיוחד, יש לציין), אבל הווייב שם בכריסמס שווה את ההגעה.

VENICE

הגענו לחלק האהוב עלי בלוס אנג'לס, שמאגד את כל הדברים האהובים עלי בעולם. מצד אחד- האזור התיירותי של וניס ביץ', חוף לבן עם עצי קוקוס על רקע הרים ירוקים ועמוס בסקייטרים. ומהצד השני -רחוב ABBOT KINNEY האומנותי וההיפסטרי, עמוס בחנויות קוליות, סטודיואים של אומנות, מסעדות שוות, אומנות רחוב וכשהגעתי לשם אפילו צילמו שם סרט! כמה אל איי מצידם.

VENICE BEACH

החוף האלמותי מפורסם בכל העולם ולא סתם. נדמה שכל עיר חוף בעולם עם מדרחוב אילתי כזה, שאבה את ההשראה מווניס ביץ'.

חנויות התיירים הקלישאתיות, הסקייטרים, עצי הקוקוס הנישאים מעל מרחבי חוף אדירים, ומאחורייהם- הרים ירוקים נישאים. אני חייבת להתוודות, הגעתי לווניס ביץ' ביום אולי הכי מכוער שלה בעולם- שמיים אפורים וראות לא קיימת, ועדיין היה אפשר לזהות את הקסם שהפך את החוף הזה לכה אייקוני.

יום מכוער ויפה להפליא.

אוקיי רגע בואו נתעכב על הלוקיישן הבא- חנות שהיא חלום של כל חובב סניקרס באשר הוא ונקראת SNS. ראיתם את הפיניאטה של הקורטז?! אלוהים, קשה לי לנשום.

קיר שעושה לי עיניים

ABBOT KINNEY

הרחוב הזה אולי לא מפורסם כמו החוף, אבל הוא פנינה היפסטרית קסומה וכיפית, אולי הפייבוריט שלי בכל לוס אנג'לס.

כל חנות און פוינט, כל מסעדה וקפה נראה מסקרן, כל גרפיטי דורש לשלוף את המצלמה- ומבחינתי זה האידאל למקום לחוות את האורבניות של עיר.

מציאות וינטאג' מיד-ווסטרניות.

דאמ, אפילו עצי הכריסמס שם היפסטריים

אניוואי, הנה כמה עצירות שלא כדאי לפספס באבוט קיני, הרחוב בעל השם המוזר בתבל:

• העצירה החשובה מכולן- GJUSTA, המאפייה שגרמה לי להתאהב באל איי. היא נמצאת כ-7 דקות הליכה מאבוט קיני, וזה בהחלט שווה את זה.

• אלברטו הוא אמן מתכת משיקגו במקור, שעבר לפני 20 שנה ללוס אנג'לס ופתח את VENICE METAL WORKS- מעין סטודיו פחחות ויוצר אומנות מגניבה עם הבן שלו. כשהגעתי, ככה במקרה, הוא עשה לי סיור מודרך בסטודיו האדיר הזה, סיפר סיפורים על לוס אנג'לס טרום הפנדמיק ועל איך וניס הייתה כשהגיע לכאן, רובע אמנים מיוחד ומעניין. זו אולי אחת העצירות הכיפיות שהיו לי, שאפשרו לי לראות את לוס אנג'לס הענקית דרך עיניו של מקומי, שחווה אותה קצת מבחוץ וגם הרבה מבפנים.

רפליקה של האות V מהשלט האייקוני בכניסה לווניס ביץ'

• לא טעמתי אבל בהחלט רציתי- פודינג מסקרן ופוטוגני בשם PUDDLY. אה, וגם סניף של מסעדת הבראנצ'ים הניו יורקית THE BUTCHER'S DAUGTHER.

• טעמתי ולא הבנתי- מאצ'ה לאטה בCHA CHA MATCHA, עוד מקום ניו יורקי אייקוני ופוטוגני להחריד שהגיע גם לחוף המערבי. פאן פאקט- בעיצוב המקום לקח חלק וירג'יל אבלו, המעצב האגדי המנוח של לואי ויטון וOFF-WHITE.

• בשבתות, פתאום מפציע בחצר צדדית באבוט קיני יריד האמנים ARTISTS & FLEAS, שמאגד בתוכו אמנים אדירים להחריד מכל סוג, כולל אמנית שיוצרת נרות פסטליים בדמויות נשיות ובהשראות ארט דקו (עם השם האייקוני SCANDLES), בחורה שמוכרת משקפי שמש שנמצאו באחסון של אופטיקאי מאז הניינטיז ועוד אמנית שיוצרת תכשיטים מחלקי פיסים של מותגי יוקרה (הייתי שניה מלרכוש שרשרת עם תליון שהיה ריצ'רץ' של פראדה. גאונייי).

מוזמנים לבדוק כאן את התאריכים בהם מתקיים היריד (שאגב, קיים בעוד מספר מקומות ברחבי ארה"ב)

https://www.artistsandfleas.com/

לא עמדתי בזה: נרות מושלמים של SCANDLES שחזרו איתי הביתה.האם חזרתי עם שלל של משקפי שמש רק בגלל העיצוב הארט דקואי הפופי של החנות הזו? יתכן. תשמרו לעצמכם את GOODER.

אז לאיזה מחנה אתם משתייכים? טים אל איי או טים אברית'ינג באט אל איי?

מטיילים באמריקה?

הנה עוד כמה מקומות ששווה להגיע אליהם: